רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין בְּעַייָן. יָכוֹל הַמְקַבֵּל וְהַמְהַלֵּךְ עַל חָמֵץ יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר זֶבַח. מַה זְבִיחָה מְיוּחֶדֶת שֶׁחַייָבִין עָלֶיהָ בַחוּץ. יָצָא הַמְקַבֵּל וְהַמְהַלֵּךְ עַל חָמֵץ שֶׁאֵין חַייָבִין עָלֶיהֶן בַּחוּץ. יָכוֹל הַמַּקְטִיר אֵימוֹרִין עַל חָמֵץ יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכִפֵּר. מַה זְרִיקָה מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא מְעַכֶּבֶת אֶת הַכַּפָּרָה. יָֽצְאוּ הֶקְטֵר אֵימוֹרִין שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הָכַּפָּרָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. עַד דְּאַתְּ דַּיִין לָהּ לִפְטוֹר. דּוֹנָהּ לְחִיּוּב. יָכוֹל הַמְקַבֵּל וְהַמְהַלֵּךְ עַל חָמֵץ יְהֵא פָטוּר. תַּלְמוּד לוֹמַר זֶבַח. מַה זְבִיחָה מְיוּחֶדֶת שֶׁחַייָבִין עָלֶיהָ בַחוּץ. אַף אֲנִי אַרְבֶּה הֶקְטֵר אֵימוֹרִין שֶׁחַייָבִין עָלֶיהֶן בַּחוּץ. יָכוֹל הַמַּקְטִיר אֵימוֹרִין עַל חָמֵץ יְהֵא פָטוּר. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכִפֵּר. מַה זְרִיקָה מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא מְעַכֶּבֶת אֶת הַכַּפָּרָה. אַף אֲנִי אַרְבֶּה הַמְקַבֵּל וְהַמְהַלֵּךְ שֶׁהֵן מְעַכְּבִין אֶת הָכַּפָּרָה. אָמַר לֵיהּ. דָּבָר שָׁוֶה בִשְׁנֵיהֶן מְלַמֵּד. דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה בִשְׁנֵיהֶן אֵינוֹ מְלַמֵּד. זֶבַח. מַה זְבִיחָה מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא מְעַכֶּבֶת אֶת הַכַּפָּרָה וְחַייָבִין עָלֶיהָ בַחוּץ. יָצָא הַמְקַבֵּל וְהַמְהַלֵּךְ עַל חָמֵץ שֶׁאֵין חַייָבִין עָלֶיהֶן בַּחוּץ. יָֽצְאוּ הֶקְטֵר אֵימוֹרִין שֶׁאֵינָן מְעַכְּבוֹת אֶת הָכַּפָּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל דבר השוה בשניהן מלמד וכו'. כלומר בשלמא אי דרשת לפטור ניחא דמלמד אתה מזבח ששניהן שוין בו דזביחה מעכבת כפרה וכן חייבין עליה בחוץ וא''כ אי אתה יכול לרבות מקבל ומהלך בחמץ משום דאף ששוין בזביחה לענין עיכוב כפרה מ''מ אינן שוין לענין חיוב בחוץ וכן אי אתה יכול לרבות הקטר אימורין בחמץ דאף ששוין הן בזביחה לענין חיוב בחוץ אינן שוין הן לעיכוב כפרה והלכך כל שאין שוה בשניהן כזביחה אין אתה מלמד בו חיוב:
עד דאתה דיין לה לפטור. דממעטת מזבח למקבל ומהלך וכן נמי ממעטת להקטר אימורין הואיל דדרשי' דוכפר דכתיב בהו לא קאי עלייהו ואינן מעכבין כפרה אע''פ שמצינו בו חיוב בשחוטי חוץ ואימא איפכא ודונה לחיוב גבי חמץ ודריש הכי יכול וכו' ת''ל זבח וכו' ואף אני ארבה הקטר אימורין בחמץ והואיל וחייבין עליהן בחוץ כמו בזביחה ומהאי דרשה דדרשת מוכפר דרוש ביה לחיוב במקבל ומהלך גבי חמץ הואיל והן מעכבין דכל ד' עבודות מעכבין הכפרה:
ת''ל וכפר. גבי האי קרא דחמץ לא כתיב וכפר אלא בעלמא קאי דכתיב בחטאת נשיא ובחטאת יחיד ואת כל חלבה יקטיר וגו' וכפר עליו וגו' ודריש לה בת''כ דאין הקטרת אימורין מעכבין כפרה והאי וכפר דכתיב בהו אזריקה קאי והשתא ה''ק דוכפר דמצינו דכתיב בהקטרה ואפ''ה ילפינן דאינה מעכבת כפרה וא''כ ה''ה נמי הכא גבי חמץ דילפינן מזבח דדבר המעכב כפרה בדוקא הוא:
רבנן דקסרין בעיין. כלומר דכך היה למדין דרך קושיא יכול וכו':
שאין חייבין עליהן בחוץ. שאין חיוב בשחוטי חוץ אלא שחיטה והעלאה וזריקה וכדאמרי' בפ''ג ובפ' בתרא דזבחים:
36a מָלַק עוֹף עַל חָמֵץ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חַייָב. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. פָּטוּר. מָאן דְּאָמַר. חַייָב. דַּם מִכָּל מָקוֹם. מָאן דְּאָמַר. פָּטוּר. זֶבַח. יָצָא עוֹף שֶׁאֵינוֹ זֶבַח. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. מָאן דְּאָמַר. חַייָב. נִיחָא. כְּמַה דְתֵימַר לְעִנְיַין פְּטוֹר. מָאן דְּאָמַר. פָּטוּר. מַה טַעַם. אָמַר לֵיהּ. לְמֵידִין עוֹנֶשׁ מֵעוֹנֶשׁ וְאֵין לְמֵידִין עוֹנֶשׁ מִפְּטוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל למדין עונש מעונש. אם הוה ילפית חיוב מחיוב שפיר דהואיל ומצינו בו איזה חיוב בעלמא לחייבי' ביה נמי אם הקריבו על החמץ אבל אין למדין עונש מפטור דקאמרת דהואיל ובשאר קרבן לכפרה הוא ופטור על עשה דהשלמה בע''פ ניחייבי' בהקריבו על החמץ דזה חיוב מפטור הוא ואין למדין כה''ג:
מ''ד חייב ניחא. דמרבי ליה מדם כל שדמה למזבח אלא מאן דאמר פטור מ''ט ואי משום שאין בו זביחה בפנים מ''ש הא מליקה דידיה כזביחה היא ולא מצית למימר דלא קפיד קרא אלא אזביחה דהא אשכחן דמביא קרבן העוף לכפרה אפי' אחר התמיד כדי לאכול בקדשים לערב ואם קרבן הוא לענין זה נימא נמי דכשאר זבח הוא לחייבו אם הקריבו על החמץ:
יצא עוף שאינו זבח דאין בו בפנים אלא מליקה:
מלק עוף על חמץ. כגון מחוסר כיפורים שמביא קרבנו עוף אחרי חצות בי''ד כדאמרינן לעיל סוף הלכה א' שמביאו אחר התמיד ואין בו עשה דהשלמה הואיל ואין למזבח אלא דמו:
שְׁחָטוֹ עַל חָמֵץ. אַחַר מִי אַתְּ מְהַלֵּךְ. אַחַר אֲכִילָתוֹ אוֹ אָחָר בִּיעוּרוֹ. תַּמָּן אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת אֵין הַבַּיִת מִצְטָרֵף. בְּתוּךְ הַכֶּלִי הַכֶּלִי מִצְטָרֵף. שְׁחָטוֹ עֲלֵיהֶן. מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְאֵין הַבַּיִת מִצְטָרֵף פָּטוּר. אוֹ מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ בְּתוֹךְ הַכֶּלִי הַכֶּלִי מִצְטָרֵף חַייָב. שְׁחָטוֹ עַל סִיעוֹר. מֵאַחַר דְּאָמַר רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. מוּתָּר לְהַאֲכִילוֹ לְכַלְבּוֹ. פָּטוּר. אוֹ מֵאַחַר דְּרַב אָמַר. לוֹקִין עַל אֲכִילָתוֹ. חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן וכו'. מסקנת הבעיא היא דלעיל בפ' ואלו עוברין בהלכה ג' אמר ר' ירמיה וכו' אין הבית מצטרף לכזית לעבור בבל יראה ובל ימצא ובתוך הכלי מצטרף ואם שחטו לפסח על כזית זה אמר מי אתה מהלך מאחר וכו' שחטו על השיאור מי נימא מאחר דאמר רב הונא וכו' לעיל שם בהלכה דמותר בהנאה א''כ כאן פטור הוא דלא דמי לשאר חמץ או מאחר וכו' דלוקה על אכילתו חייב כבשאר חמץ. ולא איפשיטו הני בעיי:
שחטו. להפסח על חמץ אחר מי אתה מהלך למאן דמחלק בין ביעורו ובין אכילתו. אם אחר אכילתו ולכ''ע בכזית או אחר ביעורו ולב''ש בככותבת:
תַּמָּן תַּנִּינָן. [בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים] שְׂאוֹר כַּזַּיִת וְחָמֵץ כְּכּוֹתֶבֶת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים זֶה וָזֶה בְּכַזַּיִת׃ רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בֶּן חֲנִינָא. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְבִיעוּרוֹ. אֲבָל לַאֲכִילָה כַזַּיִת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בֵּין לְבִיעוּרוֹ בֵּין לַאֲכִילָה כַזַּיִת. קָם רִבִּי מָנָא עִם רִבִּי חִזְקִיָּה. אְמַר לֵיהּ. מְנָן שְׁמַע רִבִּי הָדָא מִילְּתַא. אֲמַר לֵיהּ. מִן רִבִּי אַבָּהוּ. אֲמַר לֵיהּ. וַאֲנָן אָֽמְרִין. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בֵּין לְבִיעוּרוֹ בֵּין לַאֲכִילָה כַזַּיִת.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל מן ר' אבהו א''ל ואוף אנן אמרין ר' אבהו וכו'. הכי הוא בביצה בהלכה ג' כלומר אף אנו שמענו כן ממנו דאמר בשם ר' יוחנן דבין לביעורו בין לאכילה בכזית לב''ש כמה דאית להו והיינו בשאור:
אבל לאכילה. ד''ה זה וזה בכזית:
תמן תנינן. בריש ביצה ודרשי' להסוגיא נמי התם:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר. לֹֽא תִשְׁחַ֥ט עַל חָמֵץ֭ דַּם זִבְחִ֑י. וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר לֹֽא תִזְבַּ֥ח עַל חָמֵץ֭ דַּם זִבְחִ֑י. אֶחָד הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אֶחָד שְׁאָר כָּל הַזְּבָחִים בְּחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד. מָה רָאִיתָ לְרַבּוֹתָן בְּחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד וּלְהוֹצִיאָן מִן אַרְבָּעָה עָשָׂר. אַחַר שֶׁרִיבָה הַכָּתוּב מִיעֵט. מַרְבֶּה אֲנִי אוֹתָן בְּחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד שֶׁהוּא בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. וּמוֹצִיאָן מֵאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁאֵינָן בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּעֵא. וָאַתְיָא כַיי דְאָמַר רִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן מִדִּבְרֵיהֶן. אָמַר רִבִּי מָנָא. כְּלָהֵן דִּכִתִיב זֶבַ֭ח חַ֥ג הַפָּֽסַח אַרְבָּעָה עָשָׂר אֲנָן קַייָמִין.
Pnei Moshe (non traduit)
טעמא דר''ש. במתני':
כתוב אחד אומר וכו'. בפ' כי תשא כתיב ולא תשחט וגו' ולעיל מיניה בפ' משפטים כתיב לא תזבח וגו' ותרי קראי למה לי אלא אחד להפסח בי''ד ואחד לשאר כל הזבחים בחולו של מועד:
מה ראית לרבותן. לשאר זבחים בחולו של מועד ולהוציאן מי''ד:
אחר שריבה הכתוב מיעט. דבקרא קמא לא תזבח כתיב סתם ומשמע שאר זבחים ג''כ בכלל ובקרא דלא תשחט כתיב ביה זבח חג הפסח וא''כ מיעט שאר הזבחים והלכך מרבה אני מקרא דלא תזבח לשאר זבחים בחולו של מועד דיש בו ג''כ לאו דבל יראה ובל ימצא ומוציאן אני מי''ד שאינו בבל יראה ובל ימצא:
ואתייא כהאי דאמר ר''מ. לעיל בפ''ק בהלכה ד' מו' שעות ולמעלה מדבריהן הוא שצריך לבער חמץ ומדאורייתא עד סמוך לשקיעת החמה כדדרי' התם מאך חלק:
אמר ר' מנא לא היא. דלא צריכת לאוקי מילתא דר''ש כר''מ אלא אפי' כר' יהודה דס''ל זמן הביעור מו' שעות ולמעלה מדאורייתא הוא נמי אתיא שפיר:
להן דכתיב זבח חג הפסח ארבעה עשר אנן קיימין. כלומר אנן קיימין מילתא דר''ש דאהאי קרא דכתיב ביה חג זבח הפסח הוא דסמוך למידרש דבזבח הפסח הוא דזמנו בי''ד הוא עובר על לא תשחט וגו' וא''כ קרא דלא תזבח דאיירי בשאר זבחים בחולו של מועד הוא דאיירי:
מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוּדָה. דַּם זִבְחִי. דַּם פֶּסַח וְדַם תָּמִיד.
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. עַד שֶׁיְּהֵא לַשּׁוֹחֵט לְאֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לַשּׁוֹחֵט אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִבְּנֵי חֲבוּרָה. לְאֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹחֵט. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֲפִילוּ נָתוּן עִמּוֹ בִירושָׁלֵם. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. עַד שֶׁיְּהֵא נָתוּן עִמּוֹ בָעֲזָרָה. דֵּין כְדַעְתֵּיהּ וְדֵין כְדַעְתֵּיהּ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. 36b שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁלְגָּלִיוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְקַבְּלִין הַתְרָייָה עַל סָפֵק. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵמְקַבְּלִין הַתְרָייָה עַל סָפֵק. הַכֹל מוֹדִין שֶׁאִם הָיָה נָתוּן כְּנֶגְדּוֹ בַחַלּוֹן בִּירושָׁלֵם. מָאן דְּאָמַר. סָפֵק. ווַדַּאי. מָאן דְּאָמַר. בָּעֲזָרָה. בִּירוּשָׁלֵם הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
מ''ד בעזרה בירושלי' הוא. כלומר דדחי לה הש''ס דלא היא דלא פליגי הכא מטעמא דהתראת ספק אלא למ''ד עד שיהא נתון עמו בעזרה אפי' היכא דרואה אותו דרך החלון מ''מ בירושלים היא החמץ ואין עמו בעזרה וטעמיה משום דס''ל על החמץ כתיב ובעי' על בסמוך:
מ''ט דר' יהודה. במתני' דאמר אף התמיד משום דכתיב דם זבחי ודם מיותר הוא אלא לרבות דם פסח ודם תמיד שלא יהו על החמץ:
מ''ד ספק ודאי. כלומר אפי' למאן דפוטר משום התראת ספק הכא ודאי הוא שהרי רואה את החמץ וא''כ לכ''ע עובר הוא בלאו:
הכל מודין וכו'. מסקנת הבעיא היא דאי נימא דהכא נמי בהתראת ספק היא דפליגי א''כ הכל מודין היכא שהחמץ היה נתון כנגדו בחלון בירושלים שבשעת שחיטה יכול הוא לראות אותו:
דאיתפלגין. בפי''א דיבמות בסופו גבי העושה מלאכה בשני י''ט של גליות דלר' יוחנן ס''ל התראת ספק שמה התראה אפי' הוא ספק שמא היום י''ט או למחר וה''נ אע''פ שאין עמו בעזרה והתראת ספק הויא דלא ידעינן אם יש לו חמץ בביתו ועוד שיכול לומר שוגג הייתי ולא ידעתי אם יש לי חמץ בביתי או לא אפ''ה התראה הוא ולר''ל דס''ל התראת ספק לאו שמה התראה הלכך הכא נמי עד שיהא החמץ עמו בעזרה:
דין כדעתיה ודין כדעתיה. דרך בעיא היא כלומר מי נימא דאזדו לטעמייהו:
אפי' נתון עמו. החמץ בירושלים ואינו עמו בעזרה עובר בלאו:
לשוחט וכו'. אם יש חמץ להשוחט אף על פי שהוא אינו מבני חבורה מתחייב הוא בלאו דלא תשחט וכן אם חמץ לאחד מבני חבורה אף על פי שאינו שוחטו אלא אחר שוחטו עובר השוחט בלאו:
עד שיהא לשוחט לאחד מבני חבורה. שיהא השוחט אחד מבני חבורה בפסח הזה אז הוא מתחייב בשוחטו על החמץ:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source